בטיחות, מצוינות ותרבות – מאמר 1 | מיכאל סלומון ראש מטה הבטיחות המשותף

בטיחות, מצוינות ותרבות – האם מדד ההרוגים באמת מודד בטיחות? | מאמר 1

בטיחות איננה רק מניעת תאונות – אלא מראה לאיכות הניהול הארגוני.

מאת: מיכאל סלומון ראש מטה הבטיחות המשותף התאחדות הקבלנים בוני הארץ

___________________________________________

כאשר מדברים על בטיחות בענף הבנייה, יש מדד אחד שמרכז את עיקר תשומת הלב הציבורית והמקצועית: מספר ההרוגים.
זהו הנתון שמופיע בכותרות.
זהו המספר שמסכם שנה.

ובנרמול מקובל – מספר ההרוגים ל ־ 100,000 עובדים – המשמש גם להשוואות בין תקופות, בין ארגונים ובין מדינות.
אין ספק שמדובר במדד חשוב, משום שהוא נוגע בליבת הערך של שמירה על חיי אדם.
אבל דווקא משום כך, ראוי לשאול שאלה מקצועית עמוקה יותר:

האם מדד ההרוגים באמת מודד את רמת הבטיחות בענף או בארגון?

מדד ההרוגים הוא מדד תוצאתי קיצוני.
הוא משקף את הכשל החמור ביותר – לאחר שכבר התרחש.
כלומר, כאשר יש הרוג – ברור שמשהו במערכת נכשל.
אך כאשר אין הרוגים בתקופה מסוימת, אין פירוש הדבר שהמערכת בטוחה.

יתרה מכך – במקרים רבים ההבדל בין תאונה קטלנית לבין תאונה שאינה קטלנית אינו נעוץ בהכרח באיכות הניהול או באמצעי הבטיחות, אלא במידה לא מבוטלת של מזל: זווית הנפילה, שנייה אחת של תזמון, מיקום מקרי של אדם או חפץ.
כלומר, מערכת יכולה לפעול זמן ממושך ללא אירוע קטלני, ובכל זאת להכיל תנאים שמגדילים את ההסתברות לאירוע כזה. למשל:
העדר מוכנות ותכנון שאינו שלם,
לחצי זמן,
תיאום חסר בין גורמים,
סטיות קטנות מהנהלים שמתקבלות כנורמה,
ומעל לכל שיח ניהולי שמתמקד בתוצאה ולא בתהליך.

מכאן, שהיעדר הרוגים איננו בהכרח עדות למצוינות ניהולית. לעיתים הוא תוצאה של סטטיסטיקה, ניסיון עובדים – או פשוט מזל.
כאשר השיח הציבורי והמקצועי מתמקד במספר ההרוגים בלבד, אנו מודדים את הקצה – אך לא את המנגנון שמייצר אותו.

הבטיחות האמיתית נוצרת הרבה קודם:
בשלב המוכנות והתכנון,
באיכות התיאום,
בבהירות האחריות,
ובתרבות שבה ניתן לעצור עבודה כאשר קיים ספק. השאלות החשובות אינן רק כמה הרוגים היו – אלא:
כיצד מתקבלות החלטות כאשר יש לחץ לעמוד בלוחות זמנים?
עד כמה סיכונים מטופלים מראש ולא בדיעבד?
האם קיימת שקיפות אמיתית סביב כמעט־תאונות?
והאם הנהלה רואה בבטיחות חלק בלתי נפרד מניהול הביצוע – או תחום נפרד?

חשוב שנבין:
בטיחות איננה אירוע, אלא מערכת.
ומערכת אינה נמדדת רק בתוצאה הקיצונית ביותר שלה.

לסיכום:
מדד ההרוגים חשוב – אך הוא איננו מדד עומק.
הוא מדד תוצאתי אשר מספר לנו מה קרה, אך כמעט לא מספר לנו מדוע.
מדדי תוצאה חשובים – אך הם אינם מודדים מנגנון ניהולי.
ניהול משתפר כאשר מודדים תהליכים. כדי לשפר באמת את הבטיחות, עלינו לעבור ממדידת תוצאות בלבד למדידת תהליכים ואיכות הניהול שמייצרת אותן.
וכאשר ארגון מנהל בטיחות לעומק – הוא מגלה שבטיחות איננה רק מניעת נזק, אלא גם דרך לייצר יציבות, סדר ובהירות ניהולית – שמקרינים על כלל ביצועי הארגון.
וייתכן שהשאלה המרכזית הראויה להישאל היא ההפך הגמור: במקום לשאול "כמה הרוגים היו"?
נשאל: "כיצד הארגון מתנהל כאשר אין ירוע"? וזה מהווה שינוי תפיסה יסודי ומשמעותי.

בפוסט הבא אבקש לבחון שאלה משלימה:
האם בטיחות היא פונקציה ארגונית – או אחריות ליבה של ההנהלה?

 מיכאל סלומון
ראש מטה הבטיחות בענף הבנייה

______________________________________________________________________________

המאמר פורסם במסגרת שיתוף פעולה עם הרגולטור פתרונות רגולציה בקליק – הפלטפורמה שמחברת אתכם אל מומחי הרגולציה המובילים בישראל. https://haregulator.co.il/

הבהרה משפטית: המידע, התכנים והדעות המובאים במאמר זה הינם מטעם המחבר/ת בלבד ועל אחריותו/ה הבלעדית. אין לראות בכתוב משום ייעוץ מקצועי, המלצה, חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ אישי המותאם לנתוניו של כל אדם. מערכת אתר "הרגולטור פתרונות רגולציה בקליק" אינה נושאת באחריות כלשהי לתוכן המתפרסם, לדיוקו, למהימנותו או לכל נזק, ישיר או עקיף, שעלול להיגרם כתוצאה מהסתמכות על המידע המוצג בו. הגלישה והשימוש במידע הם באחריות המשתמש בלבד.